תפריט
מחקרים רבים ניסו לבדוק את התופעה של אנשים שעובדים במקצועות טיפוליים וחברתיים (פסיכולוגים, עובדים סוציאליים, מורים), שנושאים עימם זכרונות והתנסויות ילדות של מצוקה.
לכאורה יש היגיון בקשר הזה, הגיוני שחוויות של כאב ומצוקה יוצרים צורך לתקן ולפצות דרך נתינה לאחרים, מה שיתבטא בבחירה של מקצוע טיפולי. עם זאת, יש מקום לחשוב עד כמה מטפלים שבאים ממקום של סבל יהיו מטפלים טובים יותר, או שהזדהות יתר עלולה לפגום באפקטיביות של המטפל.
ואכן במחקרים נמצא קשר ברור בין חוויות ילדות קשות לבין בחירת מקצוע טיפולי. אציג כאן חלק מהממצאים שעלו במחקרים. בחירת מקצוע מושפעת ממגוון של נתונים אישיים:
נטיות והעדפות תעסוקתיות – יש כאלו שעולם הטכנולוגיה מעניין אותם ,בצד אחרים שעסקים, יזמות ושיווק בראש מעייניהם.
רצון לבטא ולממש יכולות וכשרונות – מרבית האנשים ישאפו למצוא עיסוק שבו יוכלו לבטא את היכולות שלהם.
אישיות האדם – הצרכים הרגשיים שיש לנו משפיעים על הבחירה התעסוקתית. למשל, צורך לקבל הערכה ואישור מצד אחרים, יתבטא בגישה שירותית ונתינה לאחרים. צורך להתבלט ולהיות דומיננטי, עשוי להתבטא ברצון להגיע לעמדה ניהולית בחירה. מוטיבציה חזקה ויכולת התמדה ישפיעו על מימוש היעדים.
ערכי עבודה – ערכים ואמונות שלנו משפיעות על אופי העשייה שאליה נשאף להגיע. כאן, "משמעות" היא מושג מרכזי, כי ההצלחה שלנו להגיע לעשייה, שתואמת את הערכים שלנו והיא משמעותית ומספקת עבורנו, מאפשרת תחושה של חיבור וזרימה. הרגשה שאנחנו נמצאים במקום שהוא טבעי עבורנו.
במאמר זה, נבחן כיצד תקופת הילדות מעצבת את אותם נתונים אישיים, שהשפיעו על בחירת מקצוע טיפולי. נראה מהי ההשלכה של חסכים וחוויות קשות בתקופת הילדות על המשיכה לעבודה עם ילדים ומבוגרים ואיך מתפתחת ההכרה במשמעות של הנתינה לאחרים ובחוזקות שמאפשרות להם נתינה משמעותית.
הזהות התעסוקתית שלנו מתבססת בראש וראשונה על החוזקות וערכי העבודה שלנו. אנשים שואפים להשיג תחושה של משמעות בעבודתם. המידה שבה מתאפשר להם לממש את החוזקות שלהם ואת מה שמשמעותי עבורם, מאפשרת להם להשיג סיפוק ותחושה של אתגר ורצון להתפתח.
אנשים שהקריירה שלהם היא טיפול/ייעוץ, משיגים תחושה של סיפוק ומשמעות מנתינה מקצועית לאחרים. הם חשים שבעשייה שלהם עבור מטופלים שלהם, הם מממשים את עצמם ועושים מה שחשוב ומשמעותי עבורם. הרצון להיות מטפל קשור לחוזקות – לתכונות ולמניעים שמאפשרים להם לעשות דברים בהצלחה.
המרכיב החשוב השני בזהות התעסוקתית הוא הכשרונות והיכולות. אנשי שואפים לבטא את היכולות שלהם. וכך, מי שמרגיש שהוא מוכשר בעבודה עם אנשים, שיש לו אמפטיה ויכולת להבין קשיים של אנשים ולמצוא דרכים לחזק אותם, ישאף לממש את הכישרון שלו ולהיות מטפל.
סביר מאד להניח, שמי שהתנסה בשלבי חיים מוקדמים בחוויות של חוסר בקשר חם עם דמויות קרובות, או מצוקה אחרת, יישא עמו את החסך ואת הרגישות סביב הקשר הפגום עם הסביבה הקרובה. יש בעבודה טיפולית שחזור של חוויות משמעותיות בילדות ומאפשר סיפוק של צרכים שלא סופקו בילדות אבל מעבר לרגישות ולפגיעה הרגשית, תהיה גם הזדהות עם ערכים של נתינה, אמפתיה וקרבה.
ובאופן דומה, זכרונות של חסכי ילדות עשויים להשפיע על הנטיות התעסוקתיות. כלומר, להיות סוג של מומחה שנותן מהידע והמקצועיות שלו, זו אפשרות לקריירה שתספק מידה רבה של משמעות וסיפוק ואפשרות לממש חוזקות. באופן זה, הבחירה להיות מטפל, היא בחירה בעשייה שנראית טבעית ומושכת גם באופן אינטואיטיבי.
ככלל, נמצא שאצל אלו שעשו בחירה במקצוע טיפולי או במקצועות חברתיים (פסיכולוג, עובד סוציאלי, מורה) היו זכרונות של יחסים חברתיים, לעומת שלמי שבחרו במקצועות מדעיים, היו יותר זכרונות משמעותיים סביב חוויות של מחלה או פציעה.
עדי סיוון כותבת בספרה "ובחרת בחיים" – סיפור החיים כמניע לבחירה בעבודה עם נוער בסיכון, שנמצא קשר בין הבחירה להיות מטפל ולעבוד עם אוכלוסיות מוחלשות ,לבין התנסות בקשיים אישיים ומשפחתיים.
ג'ון בולבי פסיכואנליטיקאי בריטי, פיתח את תיאוריית ההתקשרות שלו, לפיה הקשר שמתפתח בין הילד לבין ההורה בשנות החיים הראשונות, הוא שבונה את התפיסה העצמית של האדם הבוגר ואת התייחסותו לעולם החברתי הסובב אותו. על פי בולבי, סוג ההתקשרות בין התינוק לבין הדמות המטפלת, תלוי ביכולת המטפל לקלוט את הסימנים שהתינוק משדר ולהגיב אליהם בהתאם.
כלומר, מדובר ביצירת סביבה בטוחה עבור התינוק, שתרגיע אותו ותווסת את רמת החרדה שלו. הבסיס הבטוח מאפשר לתינוק לחקור את סביבתו ולפתח עצמאות מבלי לחוש מאויים מהסכנה של אובדן הקשר עם דמות ההתקשרות. ברגעים בהם התינוק חש מתח שמכביד עליו, הוא יכול לשוב לדמות ההתקשרות. זה בעצם הבסיס החיוני להתפתחות הביטחון העצמי והאמון בעולם.
הקשר שנוצר בשנה הראשונה יוצר מודלים פנימיים שהם תבניות רגשיות-קוגניטיביות הכוללות את הציפיות של הילד לגבי האחר ולגבי עצמו והערך העצמי שלו בזמן קשר. מודלים אלו ילוו את הילד בבגרותו לאורך כל חייו, בעת יצירת קשרים עם אחרים ובבניית הדימוי העצמי שלו.
ישנם שלשה דפוסי התקשרות עיקריים:
התקשרות בטוחה – כאשר הדמות המטפלת בילד נוכחת, קשובה ומגיבה, הילד חש בטוח לחקור את סביבתו, את העולם שסביבו. ברגעים מאיימים הילד יחפש את דמות ההתקשרות, כדי להירגע ולאחר הסרת האיום חשוב לפעילות שגרתית.
התקשרות לא בטוחה, חרדתית אמביוולנטית – כאשר הדמות המטפלת מתנהלת בצורה דו ערכית, כלומר, התגובה שלה לצרכי הילד אינה עקבית ואינה מובטחת, הילד מפנים כי לא תמיד יקבל הגנה בעת הצורך. בעת איום, ילד כזה יפעיל את מערכת ההתקשרות ביתר תוקף, יחפש קרבה והגנה ויתקשה להתנתק מהדמות המטפלת, גם כאשר האיום חלף.
התקשרות לא בטוחה, נמנעת – כאשר הדמות המטפלת מגיבה בקרירות, מתעלמת ממנו, או דוחה אותו באופן שאינו מספק הגנה לילד, מתפתחת אצלו הכרה כי אין לו תמיכה מהדמות המטפלת, מה שגורם לו לחוש לחץ רב מהדחייה ולכן ייטה להפסיק ולחפש תמיכה מהדמות המטפלת וימעיט להפעיל את מערכת ההתקשרות.
בהחלט נראה שהבחירה להיות מטפל קשורה לדפוס של תקשורת לא בטוחה, שאולי יוצרת חוויה של חסך שבהמשך החיים תוביל לצורך ב"פיצוי",שיתבטא בבחירה להיות מטפל. על רקע החסך הרגשי, כאשר באה התנסות בקשר עם דמות מיטיבה ותומכת, שיוצרת חוויה חזקה של קבלה וחום אנושי, נוצר החיבור עם נתינה, שמוביל לבחירה להיות מטפל.
מרפי והלגין (1995) השוו בין פסיכולוגים קליניים לבין פסיכולוגים חברתיים באשר לחוויות והתנסויות ילדות. הם מצאו שפסיכולוגים קליניים דווחו יותר מפסיכולוגיים חברתיים על התנסויות של מצוקה בילדות ובמשפחה ועל רצון חזק לפתור בעיות אישיות.
אצל המטפלים ניתן היה למצוא ארבעה גורמי השפעה על הבחירה התעסוקתית שעשו *** בחירת מקצוע טיפולי ***:
* מוטיבציה להישגים בקריירה
*מוטיבציה לפתור בעיות אישיות
*התנסות אישית בבעיות אישיות
* התנסות בהפרעות במשפחה הגרעינית
כלומר, מעבר להישגיות הבסיסית אצל המטפלים, ניתן לראות את השפעת ההתנסויות בתקופת הילדות על הצורך לתת מעצמם לאחרים ולתרום לרווחה הנפשית שלהם, מה שמוביל לבחירת מקצוע טיפולי.
במחקר עומק אחר של סטפן אברמוביץ ואחרים שניתחו אצל פסיכותרפיסטים חוויות במשפחה- נמצאו באופן עקבי התנסויות ילדות שגרמו לתגובות של כעס וקונפליקט סביב קיום של קבלה ואינטימיות.
במחקר דומה של פרד פוסל נעשתה השוואה של התנסויות ילדות בין 42 פסיכותרפיסטים לבין 38 פיזיקאים. הפסיכותרפיסטים דווחו על שיעור גבוה יותר של טראומות ילדות ועל חסך רגשי. הם גם ביטאו מודעות להשפעה של מאורעות הילדות על חייהם. מה שמחזק את העניין המתמשך שלהם בעזרה לאנשים.
הקשר בין חוויות ילדות לבין בחירת מקצוע טיפולי נבדק על ידי שורת מחקרים בין 1990 ל- 2019. סקירת המחקרים מראה קשר בין ילדות במשפחות שבהן היו קונפליקטים וחוסר בהרמוניה משפחתית, לבין בחירת מקצוע טיפולי.
להלן מספר ציטוטים ממטפלים שזכרו נסיונות ילדות קשים:
"כי אני מכיר את ההרגשה, שמישהו מקבל אותי בלי כל שיפוטיות. מאותו רגש בתיכון, רציתי להיות אותו בן אדם לכולם"
"אני מטפל, כי אני יודע מה זה שמישהו תמך בי ועודד אותי ברגעים הקשים ביותר שלי."
"אני גדלתי בסביבה שבה הייתי במצוקה, ביקורת, ניכור, נחיתות. אני יודע לזהות אנשים שעברו חוויות קשות ומרגיש שיש לי יכולת לחלץ אותם מהמצוקה שלהם".
ר' (בת 26) הגיעה אלי לייעוץ תעסוקתי. היא הרשימה כאישה וורבלית, מאד נוכחת, משתפת וגלוייה. היא ביטאה רצון וחיבור עם עשייה טיפולית. יחד עם זאת, היו לה ספיקות לגבי ההתאמה שלה לטיפול.
נ' גדלה בשכונה שבה רבים היו נתונים בקושי כלכלי. היא הייתה ילדה שנייה להוריה. בחוייה שלה, היא לא הייתה קיימת עבור אביה, שהתייחס בעיקר לאחיה הבכור. היא זוכרת חוויות של אלימות מצד האב כלפיה וכלפי האם. אחיה הבכור התדרדר לעבריינות ואביה עבד באופן לא רציף, הירבה להמר ונכנס לחובות. נ' עבדה מגיל 14, במקביל ללימודים.
היה חשוב לה להשלים לימודים ותעודת בגרות. היא שירתה בצבא וגם בתקופת השירות המשיכה לעבוד, כאשר הדבר התאפשר לה. שנתיים לאחר השחרור, נ' שילמה מכספה סכום כסף גדול, כדי לכסות חוב של אביה, כדי לחלץ אותו ממאסר.
היא סיפרה שהחליטה לעשות זאת ולשלם את המחיר היקר (תרתי משמע), למרות הזיכרונות הקשים, כדי לפתוח דף חדש ואופטימי בחייה. נ' עברה תהליך טיפול והייתה מודעת למעורבות הרגשית שלה סביב מצוקה של ילדים. היא הרשימה כמי שיש לה כוחות נפש ונתינה שיאפשרו לה להיות מטפלת משמעותית ולתרום לאנשים שאיתם תעבוד, באופן שהמעורבות והאמפטיה שלה לא יגיעו להזדהות שתפריע למקצועיות ולאפקטיביות שלה בעבודה. ואכן, ר' החליטה לחקור אפשרויות, לשמוע על מקצועות טיפוליים מבוקשים, ועל הדרך להגיע ליעד הזה.
——
מניע פנימי מכוון אותנו לבחור בעבודה שנתרגש כל בוקר לקום אליה והמצפן בזמן הבחירה הזו, הוא לא דווקה האם אלו מקצועות טיפוליים מבוקשים מאד. אנשים מתלבטים לגבי בחירת הקריירה שלהם, מושפעים במידה רבה מהתדמית של המקצוע, ממידת היוקרה, מרמות השכר.
אלו השיקולים האקסטרינזיים (חיצוניים), לעומתם, קיימים השיקולים של מהות המקצוע והעבודה שמאפיינת אותו.
לא פעם ישנו קונפליקט אצל המתלבט, בין בחירה במקצוע שהוא מושך ,מאפשר מימוש עצמי וסיפוק, אך אינו מתגמל, לבין בחירה במקצוע מתגמל ובטוח, אך אינו באמת מושך ומלהיב. בחירה במקצוע טיפולי, כרוכה בידיעה שהדרך למימוש עצמי היא ארוכה, בגלל מסלול ההכשרה וההסמכה וכך גם לגבי משך הזמן הארוך שנדרש עד שמגיעים לרמת תגמול נאותה.
כלומר, הבחירה במקצוע טיפולי, נובעת בדרך כלל ממניעים אישיים עמוקים, שמאפשרים את ההתמודדות הארוכה והתובענית שנדרשת בבחירה של מקצוע טיפולי. זה בכלל לא שאלה של איזה מקצועות טיפוליים מבוקשים משתלמים ומתגמלים, מי שבוחר להיות מטפל פשוט רוצה להיות מטפלים. זה גדול מהם.
סיפורו של ניצן. פגשתי את ניצן במפגש של אנשים במקצועות חופשיים שונים שביקשו לשפר את השיווק שלהם. ניצן הוא פסיכולוג קליני ,שהרשים אותי בנוכחות הנעימה שלו, בתקשורת הפתוחה והכנה שביטא, בצניעות שלו ובהתעיינות הכנה שלו במשתתפים האחרים.
בשיחות שפיתחנו בהפסקות, הפתיע אותי ניצן בסיפור האישי שלו – כיצד עשה הסבה מקצועית לטיפול, אחרי קריירה כאיש הייטק. ניצן שירת בצבא כחייל קרבי בשריון. לאחר השחרור הוא פנה ללימודים לתור במדעי המחשב, כי הרגיש שיש לו גישה טובה למחשבים ומצא עצמו מסייע לחברים בטיפול בתקלות ואף בתכנות בסיסי. ואכן, ניצן השלים את הלימודים לתואר והתחיל לעבוד בפיתוח תוכנה בחברת הייטק גדולה. אחרי מספר שנים ,ניצן החל לחוש רוייה וחוסר שקט, הוא הבין שאינו שבע רצון יותר בעבודתו וחיפש תפקיד בחברה אחרת. במקום העבודה השני הוא עשה מאמצים להיקלט ולהשתלב ואכן נראה היה שמאמציו עלו יפה, אך לא התלוותה לכך תחושה של סיפוק והנאה מהדרך. ואז, התחילה תקופה של התלבטויות ומחשבות לגבי המשך הדרך, מאחר שניצן הבין באופן יותר ויותר ברור שאין לו רצון להמשיך במקצוע שאותו רכש ובו הצליח. ניצן ידע כל השנים, שיש לו סיפוק מנתינה לאנשים. הוא מצא עצמו פעמים רבות כאוזן קשבת לחברים וגם במקום העבודה. הוא ידע להקשיב וגם להציע דרכים למוצא מבעיות אישיות שבהן שיתפו אותו. הוא קיבל לא פעם תגובות מאחרים בנוסח של "אתה יכולת להיות פסיכולוג טוב". ניצן קיבל החלטה לשנות את הכיוון התעסוקתי שלו, להתחיל התחלה חדשה שתאפשר לו לממש רצונות ונטיות שלו ולעשות הסבה מקצועית לטיפול. וכך, בגיל 32, ניצן החל את המסלול הקשה והארוך בלימודים לתואר ראשון בפסיכולוגיה, תואר שני בפסיכולוגיה קלינית, עמידה במבחנים, המתנה למקום התמחות והשתלבות כמטפל במכון לטיפול נפשי.
כששאלתי את ניצן האם משהו בילדות שלו תרם לבחירה שלו להיות מטפל, הוא ידע לספר שהיה ילד די ביישן, רגיש וכזה שאינו משתייך ל"מקובלים". הוא עשה מאמצים למצוא חן ולהשתמש בכישרון שלו להבין אחרים, כדי להתאים את תגובותיו לכיוון הרצוי. ואכן, בשנים הבאות הוא רכש חברים והשיג מעמד כילד די פופולרי ,אך הרגיש את המאמץ ואת הניסיון להיות "מישהו אחר" וכאשר עבר למגמה חברתית בכיתה י"א, הפסיק את "המאמצים החברתיים" והסתפק בקשרים הטבעיים והצנועים יותר שהתאפשרו. כך שהשינוי הדרמטי שניצן השלים עם היציאה מההצלחה בעולם ההייטק אל הסבה מקצועית לטיפול, ממחישה את הנוכחות החזקה של הצורך בהשגת משמעות ומימוש עצמי בעבודה.
ענת, כלכלנית בבנק
ענת פנתה ללימודי כלכלה ועם סיום הלימודים התקבלה לעבודה בבנק גדול. לאחר מספר תפקידים התחלתיים, הגיעה ענת לתפקיד אחראית אשראי, שבו טיפלה בבקשות להלוואות. תפקיד שדרש רמה גבוהה של אחריות. למרות שהתפקיד נחשב כמקצועי עבור כלכלנים, ענת חשה חוסר סיפוק בעבודה והתחילה לתהות האם הגיעה למקצוע הלא נכון.
כשהגיעה אלי לייעוץ ,יכולתי להתרשם שענת היא אישה צעירה והישגית, שהיה חשוב לה להוכיח את עצמה ולעמוד היטב בציפיות. היא הרשימה אותי בפתיחות שלה וניכר היה שהיא ניחנה בתקשורת טובה ובגישה אמפטית. ואכן בתהליך הייעוץ עלה שמפגש ואינטראקציה עם אנשים הוא צורך חזק של ענת, מה שלא התאפשר לה לממש בתפקידה בבנק, שכלל בעיקר עבודה מול נתונים מאחורי הקלעים.
כשבדקתי עם ענת האם יש תפקיד אחר בבנק שאותו הייתה שמחה למלא, היא העלתה כאופציה לעבור לתפקיד של יועצת השקעות, שבו החלק השירותי והייעוצי הוא מרכזי. היא אף בדקה אם השינוי יהיה אפשרי במקום העבודה שלה וכאשר קיבלה אישור לכך, חשה שעשתה שינוי קטן, שעשוי לאפשר לה רמה גבוהה בהרבה של סיפוק ועניין.
עם זאת, בהחלט יש אנשים שנושאים עימם חלום ומחפשים שינוי דרמטי יותר ומעדיפים התחלה חדשה, שאינה המשך כזה או אחר של הקריירה הראשונה. בתהליך הייעוץ נבחן יחד איתם את ההתאמה שלהם אל השינוי המיוחל, מבחינת הכישורים והחוזקות שלהם וגם מבחינת תמונת המצב של התחום החדש במשק או בשוק העבודה.
אין דפוס אחיד של בחירת מקצוע טיפולי גם אצל קבוצה שלה רקע וניסיון חיים דומה. מעבר לרקע המשפחתי וחוויות הילדות ישנן נסיבות חיים וכמובן משתנים אינדיבידואליים בין אנשים שהם מטפלים. עם זאת, על פי המחקרים שצוטטו נראה שיש מן המשותף לאנשים שעברו בילדותם חויות של מצוקה, בושה, נחיתות, ביקורת ותחושה של אי עמידה בציפיות. נראה שחויות כאלו יוצרות רקע מתאים לרגישות כלפי סבל, לאמפטיה, כי החוייה היא מוכרת ומאפשרת לאותו מטפל להשיג סוג של פיצוי ותיקון של החויה שעבר בעצמו. מטפלים אלו בעצם התאמנו באופן ספונטני בהתבוננות בהתנהגויות, בניסיון להבין אותן, כחלק מתהליך הגיבוש של הזהות שלהם עוד לפני בחירת המקצוע.
ההסבה למקצוע טיפולי דורשת בשלות. הזדהות עם מטופל אצל המטפל, שתביא למעורבות רגשית אינה נכונה, כי היא תפריע למטפל לפעול באופן מקצועי. לכן, יש חשיבות רבה לתהליך ההתפתחות האישי שעובר מטפל, לתובנות שיש לו לגבי המקום שממנו הוא בא, לרגישויות שלו ולדפוס הרגשי שלו, באופן שיאפשר לו לעבוד באופן אפקטיבי, להיות מחובר לעבודה הטיפולית, להתמקד במטופל שלו ולהבין את התהליך שהוא עושה, כאשר הרגשות שלו אינן מתערבות בתהליך.
הסיפור האישי של ניצן ,כאיש הייטק שעזב את "כלוב הזהב", כדי לממש את הצורך שלו בנתינה לאחרים על ידי הסבה למקצוע טיפולי מייצג תופעה. צעירים רבים שמתלבטים לגבי בחירה בקריירה, מושפעים ממרכיבים של יוקרה, הכנסה והליכה למקצוע"בטוח". תחומים כמו הייטק, כלכלה, ראיית חשבון, משפטים, נחשבים לכיווני תעסוקה בטוחים שמבטיחים הצלחה. אולם אותה בחירה "נכונה", שמושפעת ממוסכמות, חוסמת באותו זמן את ההתבוננות פנימה וזיהוי הרצונות, הצרכים והחוזקות. אצל ניצן ואצל אחרים ,התובנה מופיעה לאחר הכניסה למקצוע הבטוח, יוצרת ספיקות ואי נוחות, שלעתים מובילה להסבה למקצוע טיפולי.
על הקשר בין חוויות ילדות קשות לבין בחירת מקצוע טיפולי לחץ כאן כדי להשאיר פרטים ומתי נוח לך שנדבר ונתאם פגישה ראשונה… אגד מחקרים אודות
התמודדות עם פרישה והמשך עבודה לאחר גיל פרישה לחץ כאן כדי להשאיר פרטים ומתי נוח לך שנדבר ונתאם פגישה ראשונה… המשך עבודה לאחר גיל פרישה
הכנה לראיון עבודה לתפקיד ניהולי לחץ כאן כדי להשאיר פרטים ומתי נוח לך שנדבר ונתאם פגישה ראשונה… בקריירה 360° אני עובד איתך על הזהות הניהולית
מתלבטים איזו עבודה מתאימה לכם יותר? מתקשים להחליט מה יותר חשוב- הכסף או העניין? התחלתם ללמוד וגיליתם שאתם לא אוהבים את מה שאתם לומדים? תקועים בחיפוש עבודה? זקוקים להכנה למבחני מיון? מרכז קריירה 360° הוקם ע”י אורי מוזס, פסיכולוג תעסוקתי וארגוני, בעל נסיון והצלחות רבות בתחומי העבודה והקריירה. המרכז הוקם כדי לתת לכם מענה בכל נושאי התעסוקה- החל מבחירת מקצוע, דרך התמודדות עם אתגרים במקום העבודה תכנון הקריירה והקידום שלכם לטווח ארוך ועד לקריירה שנייה. אני מזמין אתכם לקבל תשובה מלאה לשאלה הפרטית שלכם!
בדרך כלל, מועמדות לתפקיד כרוכה בתהליך מיון כלשהו, לעתים ראיון יחיד ולעתים תהליך מיון ארוך יותר כמו מרכז הערכה. אצל רבים, הציפייה להתקבל לתפקיד ,כרוכה בחששות מהריאיון/מרכז ההערכה, במתח ובירידה ביטחון העצמי. הסיטואציה של ראיון או מבחן מיון אחר מאופיינת בחוסר וודאות, אין אפשרות להתכונן באופן שיאפשר שליטה במצב. אנחנו לא יודעים מה ישאלו או עם אלו משימות נדרש להתמודד ולכן מופיעה תחושת המתח . העזרה שתקבלו בקריירה 360 מתמקדת בהכנה נפשית, דרך הבנה של הרצונות והמניעים של המועמד (מעבר לרצון המובן להתקבל לתפקיד ולהימנע מכישלון). אנחנו נאפשר גיבוש פנימי וחיבור עם התפקיד שבו המועמד מעוניין ועם היכולות שלו, כך שהשיווק העצמי שלו יבוא ממקום אותנטי ומשכנע והוא יוכל למצות את הנתונים האישיים שלו באופן מיטבי
ההתמודדות שלנו עם האתגרים, עם הציפיות מאיתנו ועם הציפיות שלנו מעצמנו סביב הצלחה, יוצרות לעתים לחצים ומתחים. המוטיבציה וההישגיות הן אלו שמאפשרות הצלחה, אך גם עלולות לגבות מחירים רגשיים, שמתבטאים בתחושת מתח ומצוקה וחשש מכשלון. נסביר כאן את התופעה של לחצים בעבודה אצל שלש קבוצות: עובדים בחברות הייטק, מנהלים, ומורים. נתאר את הדרך שבה נסייע להם בהתמודדות שלהם, כדי להשיג הצלחה ורגיעה. כמו כן, תוכלו להבין כיצד תהליך האימון יאפשר רכישת מיומנויות והתפתחו אישית שתתרום להצלחה בתפקיד ולתחושת הרווחה האישית.
מרגישים שחיקה? ריקנות? שוקלים לעשות שינוי בקריירה? מתלבטים האם להיות שכירים או עצמאים? רוצים להרגיש מוערכים ומסופקים? להגיע לעבודה עם חיוך? מתלבטים מה לעשות לאחר הפרישה? מרכז קריירה 360° הוקם עבורכם ע”י אורי מוזס, פסיכולוג תעסוקתי וארגוני, בעל נסיון והצלחות רבות בתחום. אנו נמצאים במקום העבודה הרבה יותר שעות מאשר עם המשפחה או החברים. לעבודה יש יכולת השפעה משמעותית ביותר על ניהול חיים מאושרים ומלאי סיפוק. קריירה שנייה מאפשרת הפקת לקחים מניסיון העבר ופתיחת פרק חדש ומספק בחיים. לכן, חשוב שתקבלו תשובות לשאלות שלכם!
סיפורי הצלחה
לכל חברה יש סיפור
היעד של מרכז קריירה ˚360 היא סיוע לאנשים בפריצת דרך להשגת מיצוי עצמי בעולם העבודה. וכן, העצמה והנחייה של אנשים שחווים קושי ותסכול בהתמודדות שלהם במקצוע, בתפקיד ובארגון, או בחיפוש דרך לשינוי בקריירה.
המרכז הוקם על ידי אורי מוזס, פסיכולוג ארגוני ותעסוקתי ומאמן אישי, במטרה לאפשר מאגר ידע וכלים, שיתן מענה לפונים בכל ההיבטים של עולם העבודה.
